הפוגה - השקט שלפני ההתפרצות

בחודשים האחרונים נוצרה לנו כעין הפוגה, כפויה מצד המשטר, שבה עסקנו בליקוק פצעינו, בלמידת צעדינו, טעויותינו, צעדי האויב, גיבוש אסטרטגיות חדשות והפקת לקחים.
בתקופה זו התמקדו רבים מן האנשים הטובים שבעם בעזרה למגורשים ובהתחזקות רוחנית ואידיאולוגית שנועדו לחשלנו לקראת הקרבות הבאים במלחמה על ארצנו ואדמתנו.
מאז גוש-קטיף וצפון השומרון, היתה רק עמונה, אמנם לא רק, אך זהו השקט שלפני הסערה, הרעידה הקטנה שמתגלגלת מהר הגעש שעות לפני התפרצותו, אך זהו השלב שבו הציפורים מפסיקות לצייץ, ולהקות גדולות עפות לאוויר למצוא מקום בטוח, בחושבן כי למי שלא יברח צפויה מלחמה נגד תחנות רוח.
אך לא כן המציאות - מעולם לא ניצב אויב שהכניע את הרוח, לכל אורך ההסטוריה של העם היהודי, בארצו ובגולה, בהיותו שולט ובהיותו נשלט, במלחמות גלויות ובמלחמות סמויות, ועל כן ברור הדבר כי גם במלחמה הזו ננצח, ואם ירצה ה', ננצח כבר בקרב הקרוב.
עם ההתעררות המחודשת של המשטר, גם התנועות השונות מתכוננות לשוב למערכה ולהציב את כלי נשקם בהכן, ולשם כך אנו זקווקים לכל חייל במערכה, ולכן אנו מבקשים מכל אחד לרשום עצמו, ואף כמה חברים וקרובי משפחה, לרשימת התפוצה של המטה המשותף שבתיבה הכתומה מימין.
ברוח איתנה, בעוז ובגבורה, נעמוד לימין ארצנו ותורתנו במלחמה הניטשת עלינו, ובעזרת הקב"ה יתקיימו הפסוקים "כי תצא למלחמה על אויביך, וראית סוס ורכב, עם רב ממך. לא תירא מהם!","אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר! המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד! ה' הושיעה! המלך יעננו ביום קראנו!"

לקחי עמונה
"על יהודה ושומרון תהיה מלחמה" (הרצי"ה)

הלחימה של נציגי המשטר באלימות רבה בעמונה מראה כי פניהם אינם לשלום.
הסוסים השועטים אל ועל ההמון והשוטרים שהפליאו מכותיהם באוהבי ארץ ישראל לא ינצחונו!
האמונה היא שתנצח, הרוח תהיה חזקה מן החומר, ואנו ננצח במאבק זה, ארוך, קשה וכואב ככל שיהיה!
נעשה זאת ללא אלימות כלפי אחינו ההולכים שולל אחרי התשקורת ואחרי מפקדיהם הגבוהים או הפוליטיקאים המעוורים את עיניהם בשקרים ובהסטה אין-קץ.
אנו נתעלה ויחד ננצח בקרבות הקשים את מלחמתן של ארץ-ישראל, עם-ישראל ותורת-ישראל!

ומה עכשיו?!
על המאבק שאחרי המאבק

ראשית ימיה של "הבית הלאומי" עמדה בפנינו האפשרות להמשיך את "זו ארצנו" (כמובן לאחר שקיבלנו על כך אישור מבעלי זכויות היוצרים) או להקים תנועה ישנה-חדשה. לאחר שהגדרנו את מטרות התנועה ואת המציאות בה אנו פועלים החלטנו לשנות את שם התנועה;

"זו ארצנו" - מיקדה בשמה את תשומת הלב במאבק על הארץ.
"הבית הלאומי" - בא למקד את תשומת הלב במאבק על זכות קיומנו כעם כאן בארץ - המאבק אינו על הארץ כי אם על "הבית הלאומי".

מי שיוצא מתוך תפיסה זו אינו יכול לראות את כל המאבק במניעת גירוש היהודים מגוש-קטיף אלא המאבק נגד הגירוש הוא חלק קטן בלבד מהתמונה הגדולה - המאבק על ההנהגה!

לכן בחוברת המרכזית של תנועת הבית הלאומי פורסם כי "תנועת הבית הלאומי קוראת למאבק מקיף וכולל המציב אלטרנטיבה בסופו (ולא, נקבל עוד ראש ממשלה שימשיך באותה הדרך)".

לולא הידיעה הברורה שהדבר החשוב ביותר הוא בניית האלטרנטיבה של מנהיגות אמונית לעם היהודי, ספק אם היו לנו את הכוחות לצאת למאבק, שהרי בזמן "זו ארצנו" כבר היינו בסרט הזה של מאבק ללא אלטרנטיבה וזה מה שהביא אותנו עד כאן.

במתח הגדול שבין הרצון לכבות את השריפות (המחשבה על הטווח הקצר) ובין בניית האלטרנטיבה בטווח הארוך, הוקמה תנועת הבית הלאומי; מתוך ידיעה ברורה שללא קשר לתוצאות המאבק בגוש-קטיף עלינו לקום היום ולהלחם את המלחמה הכוללת של הצבת אלטרנטיבה אמונית להנהגת המדינה.

תנועת הבית הלאומי תשמש בימים אלו במה לתנועות השונות השוקדות על המטרה אותה הציבה תנועת הבית הלאומי, כבר בראשית דרכה, - בניית אלטרנטיבה אמונית.

אריאל ונגרובר

בעקבות משפט ההמרדה הפוליטי של שי מלכה ואריאל ונגרובר - ראשי "הבית הלאומי" יש צורך בעדויות וצילומים על אלימות השוטרים בצמתים ביום "ניסוי הכלים" (16.5.05) בפרט ובזמן הגירוש בכלל.

אנא שלחו חומרים שיש בידכם ל:
דוא"ל: noar@manhigut.org
פקס: 02-6512664